Souccah
Daf 1b
הלכה: סוּכָּה שֶׁהִיא גְבוֹהָה כול'. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר לָהּ סְתָם. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רַב. וְרַבָּנִן יָֽלְפִין לָהּ מִפִּיתְחוֹ שֶׁלְהֵיכָל. וְרִבִּי יוּדָה יְלִיף לָהּ מִפִּתְחוֹ שֶׁלְאוּלָם. אִם מִפִּתְחוֹ שֶׁלְאוּלָם דַּייוֹ אַרְבָּעִים אַמָּה. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. מִפִּתְחוֹ שֶׁלְאוּלָם גּוֹבְהוֹ אַרְבָּעִים אַמָּה. וְרָחְבּוֹ עֶשְׂרִים אַמָּה. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. אֲפִילוּ אַרְבָּעִים חֲמִשִּׁים אַמָּה. תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא. אֲפִילוּ מֵאָה אַמָּה. אָמַר רִבִּי אַבִּין. רִבִּי יוּדָה כְדַעְתֵּיהּ וְרַבָּנִן כְדַעְתְּהוֹן. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. וְכֵן גְּשָׁרִים הַמְפוּלָּשִׁין מְטַלְטְלִין תַּחְתֵּיהֶן בַּשַּׁבָּת. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. הֵיךְ מַה דְאַתְּ אֲמַר תַּמָּן. אַתְּ רוֹאֶה אֶת הַתִּקְרָה כְּאִילּוּ הִיא יוֹרֶדֶת וְסוֹתֶמֶת. כָּךְ אַתְּ אֲמַר הָכָא. אַתְּ רוֹאֶה אֶת הַמַּלְתֵּירָה כְּאיִלּוּ הִיא יוֹרֶדֶת וְסוֹתֶמֶת. הִיא דַעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוּדָה בָסוּכָּה הִיא דַעְתֵּיהּ בְמָבוֹי. הִיא דַעְתְּהוֹן דְּרַבָּנִן בְסוּכָּה הִיא דַעְתְּהוֹן בְמָבוֹי. וְלֹא דַמְייָא. יֵשׁ דְּבָרִים כְּשֵׁרִים בַּסּוּכָּה וּפְסוּלִים בְּמָבוֹי כְּשֵׁירִים בְּמָבוֹי וּפְסוּלִים בַּסּוּכָּה. דּוּקְרָנִין כְּשֵׁירִים בַּסּוּכָּה וּפְסוּלִין בְּמָבוֹי. וְתַנֵּי כֵן. הֵבִיא אַרְבָּעָה דֻּקְרָנִין וְסִיכֵּךְ עַלֵ גַּבֵּיהֶן. בַּסּוּכָּה כָשֵׁר וּבְמָבוֹי פָסוּל. הָדָא דְאַתְּ אֲמַר. בִּגְבוֹהִין שְׁלֹשָׁה לְמַעֲלָה מִכּוֹתְלֵי הַמָּבוֹי. אֲבָל אִם אֵינָן גְבוֹהִין שְׁלֹשָׁה מִכּוֹתְלֵי הַמָּבוֹי כָּשֵׁר. בְּשֶׁאֵין בָּהֶן רוֹחָב אַרְבָּעָה. אֲבָל אִם יֵשׁ בָּהֶן רוֹחָב אַרְבָּעָה אֲפִילוּ גְבוֹהִין כַּמָּה כָּשֵׁר. דְּפָנוֹת כְּשֵׁירוֹת בַּסּוּכָּה וּפְסוּלוֹת בְּמָבוֹי. וְתַנֵּי כֵן. שְׁתַּיִם כְּהִילְכָתָן וְהַשְּׁלִישִׁית אֲפִילוּ טֶפַח. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שְׁתַּיִם שֶׁל אַרְבָּעָה אַרְבָּעָה טְפָחִים וּשְׁלִישִׁית אֲפִילוּ טֶפַח כָּשֵׁר. וּבְמָבוֹי עַד שֶׁיְּהֵא מְגוּפָּף מֵאַרְבַּע רוּחוֹתָיו. רָחַב מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת. בַּסּוּכָּה כָשֵׁר וּבְמָבוֹי פָסוּל. הִדְלָה עָלֶיהָ אֶת הַגֶּפֶן אֶת הַדְּלַעַת וְאֶת הַקִּיסּוֹם וְסִיכֵּךְ עַל גַּבָּיו פְּסוּלָה. הָדָא דְאַתְּ אֲמַר. עַל בֵּית סָאתַיִם. אֲבַל יוֹתֵר מִבֵּית סָאתַיִם נַעֲשִׂית כִּמְחִיצָה שֶׁהוּקְפָּה זְרָעִים. שֶׁאֵין מוּתָּר לְטַלְטֵל בָּהּ אֶלָּא בְאַרְבַּע אַמּוֹת. חַמָּתָהּ מְרוּבָּה מִצִּילָּתָהּ. בַּסּוּכָּה פְסוּלָה. בְּמָבוֹי כָשֵׁר. סוּכָּה מְקוּרָה פְסוּלָה. מָבוֹי מְקוּרֶה כָשֵׁר. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. לֹא סוֹף דָּבָר מְקוּרֶה. אֶלָּא אֲפִילוּ 1b נָתַן מְלַתֵרָא וְיֵשׁ בָּהּ רוֹחַב אַרְבָּעָה טְפָחִים מַתֶּרֶת אֶת הַמָּבוֹי.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
גמ' רבי יוסי אמר לה סתם וכו'. גרסי' לה להאי סוגיא לעיל ריש שמעתתא דפ''ק דעירובין עד לא סוף דבר מקורה אלא אפילו נתן מלתרא ויש בה רוחב ארבעה טפחים מתרת את המבוי. ושם פירשתי לכל זה וע''ש ולפ''ז מובן הא דלקמן מהענין כמו שהוא לפניך:
אִילּוּ בַיִת שֶׁהוּא גָבוֹהַּ מִכַּמָּה שֶׁמָּא אֵינוֹ חַייָב בְּמַעֲקֶה. אֵינוֹ חַייָב בִּמְזוּזָה. אֶלָּא בַיִת מְקוּרֶה. אֵין סוכָּה מְקוּרָה. מָצִינוּ סִיכּוּךָ שֶׁהוּא כְקִירוּי. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. הִרְחִיק אֶת הַסִּכּוּךְ מִן הַדְּפָנוֹת שְׁלשָׁה טְפָחִים פְּסוּלָה: אֶלָּא בַיִת מְגוּפָּף וְאֵין סוּכָּה מְגוּפֶפֶת. וַהֲרֵי אֶכְּסֶדְרָה שֶׁנִּפְרְצָה בִּמְלוֹאָהּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים. רִבִּי אִילָא [בְשֵׁם] רַב וְרִבִּי יוֹחָנָן תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. מְטַלְטְלִין בְּכוּלָּהּ. מַאי כְדוֹן. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הַתּוֹרָה אָֽמְרָה בַּסּוּכּוֹת תֵּֽשְׁב֖וּ. עַד עֶשְׂרִים אַמָּה אַתְּ יוֹשֵׁב בְּצִילָּהּ שֶׁלְסוּכָּה. מֵעֶשְׂרִים אַמָּה וּלְמַעֲלָן אַתְּ יוֹשֵׁב בְּצִילָּן שֶׁלְדַּפְנוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. הָדָא דְאַתְּ אָמַר. בִּנְתוּנָה לְמַעֲלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה לַדַּפְנוֹת. אֲבָל אִם הָֽיְתָה נְתוּנָה לְמַטָּה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה לַדַּפְנוֹת כְּשֵׁירָה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵה. עַל דַּעְתָּךְ דְּאַתְּ אָמַר. בַּדַּפְנוֹת הַדָּבָר תָּלוּי. נִיתְנֵי. סוּכָּה שֶׁהִיא נְתוּנָה לְמַעֲלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה לַדַּפְנוֹת פְּסוּלָה. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב. בְּשֶׁאֵינָהּ מַחֳזֶקֶת אֶלָּא כְדֵי רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ וְשׁוּלְחָנוֹ. אֲבָל אִם הָֽיְתָה מַחֲזֶקֶת יוֹתֵר כְּשֵׁירָה. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יֹאשִׁיָה. בְּשֶׁאֵין דַּפְנוֹתֶיהָ עוֹלוֹת עִמָּהּ. אֲבָל אִם הָיוּ דַּפְנוֹתֶיהָ עוֹלוֹת עִמָּהּ כְּשֵׁירָה. וְהָא מַתְנִיתָא פְלִיגָא. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה. מַעֲשֶׂה בְסוּכָּתָהּ שֶׁלְהֶילֵנֵי הַמַּלְכָּה בְלוֹד שֶׁהָֽיְתָה גְבוֹהָה יוֹתֵר מֵעֶשְׂרִים אַמָּה וְהָיוּ חֲכָמִים נִכְנָסִין וְיוֹצְאֵין בָּהּ וְלֹא אָמַר אָדָם דָּבָר. אָֽמְרוּ לוֹ. מִפְּנֵי שֶׁהִיא אִשָּׁה וְאֵין אִשָּׁה מְצוּוָּה עַל הַמִּצְוֹת. אָמַר לָהֶן. אִם מִשָּׁם רְאָייָה וַהֲלֹא שִׁבְעָה בָנִים תַלְמִידֵי חֲכָמִים הָיוּ לָהּ. אִת לָךְ מֵימַר. בְּסוּכָּתָהּ שֶׁלְהֶילֵנֵי בְּשֶׁאֵינָהּ מַחֲזֶקֶת אֶלָּא כְדֵי רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ וְשׁוּלְחָנוֹ. אֶלָּא בְּשֶׁאֵין דַּפְנוֹתֶיהָ עוֹלוֹת עִמָּהּ. מִסְתַבְּרָא מַא דָאָמַר רִבִּי יֹאשִׁיָה. לֵית הִיא פְלִיגָא. דְּכֵן אָרחֵיהוֹן דַּעֲתִּירַייָא מֵיעֲבַד דַּפְנָתָא קְלִילָן דִּי יַיא קְרָוּרָה עָלִיל.
Traduction
(2)En tte se trouve un long passage reproduit du traitŽ (Eruvin 1, 1), Pourquoi une Suka trop haute est-elle impropre? Quelle que soit la hauteur d’une maison, n’est-elle pas aussi soumise à l’obligation d’être entourée d’une balustrade et à la loi de la Mezuza? Il y a une différence, en ce qu’une maison sera surmontée d’une toiture (à n’importe quelle hauteur), tandis que la Suka doit être seulement couverte de feuillage sur lattes. Mais ne trouve-t-on pas que cette couverture ressemble au toit, puisqu’il est dit plus loin (§ 10): ''si le feuillage qui la couvre est distant de 3 palmes des murs, la Suka devient impropre au service''? (et, dès lors, les règles qui régissent la couverture et le toit doivent être semblables?) En effet, il y a une divergence en ce que la maison est close de toutes parts, tandis que la Suka ne l’est pas. Mais, au sujet d’une galerie, exedra (3)Mme traitŽ, 1, 1., ouverte dans toute son étendue vers la voie publique, R. Ila ne dit-il pas au nom de Rav et de R. Yohanan que tous deux permettent d’y opérer des transports le samedi, la considérant comme une maison particulière, quoique non close partout? Pourquoi donc considère-t-on différemment la Suka? —C’est que, répond R. Abahou au nom de R. Yohanan, la Bible dit (Lv 23, 42): vous habiterez sous des tentes; jusqu’à la hauteur de 20 coudées, on profite de son ombre, mais au-delà on ne jouit que de l’ombre des murs. Aussi, dit R. Yona, la Suka est dite impropre lorsqu’elle est couverte au-dessus des murs qui dépassent 20 coudées; mais si cette couverture a été placée plus bas (quelle que soit la hauteur des murs), elle peut servir. Puisque selon toi, observa R. Yossa, la question dépend non des murs, mais de la place donnée au feuillage, la Mishna aurait dû dire qu’au cas où celui-ci se trouve placé au-dessus de 20 coudées, de la hauteur des murs, la Suka est impropre (donc, tout dépend de la hauteur des murs). Selon R. Aba au nom de Rav, cette restriction au sujet de la hauteur n’est vraie que lorsque la Suka étroite peut contenir à peine la tête et la majeure partie du corps, avec la table du repas (4)Elle ressemblerait ˆ un pigeonnier.; mais lorsque la Suka a plus d’espace, la hauteur importe peu, et celle-ci est valable. R. Jacob b. Aha ajoute au nom de R. Oshia: les rabbins ont interdit une trop grande élévation de la couverture lorsque celle-ci n’atteint pas les murs (qu’elle en est séparée); mais si elle les touche et se confond avec eux, la Suka sera valable (le contact permet à la vue d’atteindre le sommet). @N’y a-t-il pas un enseignement (5)Tossefta ˆ ce traitŽ, ch. 1. qui conteste l’avis de R. Aba, puisqu’il y est dit que, selon l’exposé de R. Juda, il arriva à la Suka de la reine Hélène, à Lydda, de se trouver avoir une hauteur de plus de 20 coudées, et pourtant les docteurs y allaient et venaient, sans provoquer nulle observation sur le plus ou moins de valeur légale de la Suka? On n’y faisait pas attention, fut-il répliqué, parce que c’était à une femme, et que les femmes ne sont pas aussi strictement tenues de suivre ces préceptes. —Mais, fut-il objecté, n’y a-t-il pas lieu au contraire de tirer une preuve de ce fait particulier, puisqu’Hélène (6)Derenbourg, Essai, etc., avait 7 fils, qui étaient disciples de sages (gens sévèrement religieux)? Or, on ne peut pas arguer que la Suka de cette reine était trop petite pour laisser place à plus de la majeure partie du corps devant la table du repas (la reine ayant dû avoir une belle Suka); il faut donc adopter l’argumentation de R. Oshia et supposer qu’en raison de la jonction du mur au sommet, cette grande élévation était permise. Donc, l’exemple de cette Suka royale n’est pas un sujet de contestation, car tel est l’usage des gens riches d’établir des cloisons minces (sur lesquelles la toiture ne porte pas), afin que la fraîcheur puisse pénétrer (d’en haut)
Pnei Moshe non traduit
אילו בית שהוא גבוה מכמה וכו'. אמתני' קא מהדר. דפריך מ''ט דרבנן דפסלי בסוכה גבוה מעשרים אמה ומה אלו בית אפילו גבוה כמה וכמה שמא אין לו דין בית להתחייב במעקה ובמזוזה בתמיה ומ''ש סוכה מבית. ואכתי לא ידע להני טעמי דאמוראי דלקמן דאיתמר גבי סוכה:
אלא בית מקורה אין סוכה מקורה. כלומר מצינן למימר מן הסברא דשאני בית מסוכה דסתם בית מקורה ממש הוא והלכך אפי' גבוה כמה בית היא להתחייב בכל דיני בית אבל סוכה אין לה קירוי גמור אלא סכך בעלמא ולפיכך מחמירין בה שאם היא גבוה מעשרים אמה אין לה דין סוכה:
מצינו סיכוך שהוא כקירוי. כלומר דפריך דהא אכתי אשכחן דדין סיכוך שוה לדין קירוי דהא תנינן לקמן בפרקין הרחיק את הסיכוך במשך מן הדפנות שלשה טפחים פסולה דאויר פוסל בשלשה ודייקינן הא פחות משלשה כשירה משום דאמרינן לבוד וכמו דאמרי' בכל מקום דין לבוד בפחות משלשה במה דשייך בדיני הבית אלמא דסיכוך שוה לדין קירוי בית:
אלא בית מגופף וכו'. אלא דמשום הכי לא דמיא סוכה לבית להכשיר בגבוה מכ' כמו דמשוינן דין בית אף בגובה כמה לכל מילי דשאני בית שמגופף וסתום הוא מכל רוחותיו משא''כ בסוכה שאינה מגופפת מכל רוחותיה שהרי שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח סגי בסוכה:
והרי אכסדרה וכו'. שפתוחה היא במלואיה ואפ''ה קאמר ר' אילא דרב ור' יוחנן תרוייהו אמרין דמטלטלין בכולן:
מאי כדון. אלא מ''ט דסוכה שהיא גבוה מכ' אמה פסולה כדר' אבוה בשם ר' יוחנן הוא התורה אמרה וכו'. דלמעלה מעשרים מתוך גובהן של דפנות הצללים מגיעין זה לזה ואין אתה יושב אלא בצילן של דפנות ולא בצל סוכה:
הדא דאת אמר. דבגבוה מכ' אמה פסולה היינו בנתונה למעלה מכ' אמה לדפנות כלומר שהסכך נתון על הדפנות שהן גבוהין מכ' אמה ונמצא שהסכך עצמו היא ג''כ למעלה מעשרים ובכה''ג הוא דאמרו שהסוכה היא פסולה:
אבל אם היתה נתונה למטה מכ' אמה לדפנות. שלא סיכך למעלה על גבי הדפנות אלא שהשפיל הסכך ונתנו בתוך כ' אמה ונמצא שהוא נתון למטה מהדפנות הגבוהין מכ' אמה אז הסוכה כשירה דלא איכפת לן בגובה הדפנות דמכיון שהסכך עצמו הוא בתוך עשרים אמה סוכה מעלייתא היא:
א''ל רבי יוסה. לר' יונה על דעתך דאת אמר בדפנות הדבר תלוי דלא מיפסלא הסוכה אלא בשהסכך נתון ע''ג הדפנות שהן גבוהין מכ' אמה א''כ קשיא דאי הכי ניתני במתני' סוכה שהיא נתונה למעלה מכ' אמה לדפנות פסולה כי היכי דנידוק מינה הא אם אינה נתונה על הדפנות הגבוהין מכ' אמה אלא שהסכך נתון למטה מהדפנות ובתוך כ' אמה כשירה אלא על כרחך דלאו מילתא היא מאי דאמרת שהדבר תלוי בשנתון ע''ג הדפנות הגבוהין מכ' או בשנתון למטה מהדפנות ובתוך כ' דזיל בתר טעמא דר' יוחנן דקאמר התורה אמרה וכו' שצריך שתהיה אתה יושב בצילה של סוכה ולא בצל של הדפנות והואיל שהדפנות הן גבוהין למעלה מעשרים א''כ לעולם יושב הוא בצל של דפנות ואע''פ שהסכך נתון הוא בתוך עשרים פסולה:
ר' בא בשם רב אמר. הא דחכמים פסלו בגבוה למעלה מכ' היינו דוקא בסוכה קטנה שאינה מחזקת אלא כדי ראשו ורובו ושלחנו דמכיון שאין בה במשכה אלא כדי הכשר סוכה בצימצום וגבוה מעשרים הויא לה כלול של תרנגולים דגביהא וקטינא דלאו שמה סוכה אבל אם היתה מחזקת יותר מכדי ראשו ורובו ושלחנו נפקא היא מכלל לול של תרנגולים לאקרויי סוכה:
בשם ר' יאשיה. קאמר דלא פסלו חכמים אלא בשאין דפנותיה עולות עמה אבל אם עולות עמה כשירה דס''ל דטעמא דפסלי בגבוה מעשרים משום דלא שלטא בה עינא והתורה אמרה למען ידעו דורותיכם כי בסוכות וגו' שצריך שיהא אדם יודע שהוא דר בסוכה שבעת ימים ואם דפנות עולות עמה משלט שלטא בה עינא דרך דפנות:
והא מתניתא פליגא. ברייתא היא בתוספתא ריש מכילתין ופליגא על הא דר' בא בשם רב דקאמר מחלוקת דר' יהודה ורבנן בשאינה מחזקת אלא כדי ראשו ורובו ושלחנו דקתני א''ר יהודה וכו' וכי אית לך מימר בסוכתה של הילני דכשאינה מחזקת אלא ראשו ורובו ושלחנו היתה וכי דרכ' של מלכה לישב בסוכה קטנה כזו:
אלא. ודאי דמחלוקת בשאין דפנות עולות עמה והלכך מסתברא כמה דאמר ר' יאשיה דבהכי היא דמיתוקמא מתני' ולית היא פליגא הך תוספתא דמייתי ר' יהודה ראיה מסוכתה של הילני המלכה דכן ארחיהון של העשירים החשובים למיעבד דפנתא קלילן קטנים ואינם מגיעין לסכך:
די יהא קרירא עליל. שיהא האויר הקר נכנס בה ולא ישלוט החום:
Souccah
Daf 2a
רַב הוֹשַׁעְיָה בָעֵי. הֵבִיא נֶסֶר וּנְתָנוֹ 2a עַל גַּבֵּי חוּלֵייָה שֶׁלְעָמוּד. פְּשִׁיטָא. אִם יָמוּד מִן הַנֶּסֶר יֵשׁ כָּאן עֶשְׂרִים אַמָּה. אִם יָמוּד מִן הַקַּרְקַע אֵין כָּאן עֶשְׂרִים אַמָּה. מָה אַתְּ עֲבִיד לֵיהּ. כָּאֲוִיר פָּסוּל. כִּסְכָךְ פָּסוּל. אִין תַּעֲבְדִּינֵיהּ כָּאֲוִיר פָּסוּל פּוֹסֵל בִּשְׁלֹשָׁה טְפָחִים. אִין תַּעֲבְדִּינֵיהּ כִּסְכָךְ פָּסוּל אֵינוֹ פוֹסֵל אֶלָּא בְאַרְבַּע אַמּוֹת. רִבִּי יוֹסֵה בֵירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם חִזְקִיָּה. מִפְּנֵי מָה אָֽמְרוּ. סְכָךְ פָּסוּל אֵינוֹ פוֹסֵל אֶלָּא בְאַרְבַּע אַמּוֹת. שֶׁלֹּא בָא אֶלָּא לְהֶיתֵּירָהּ שֶׁלְסוּכָּה. אָמַר רִבִּי מִייָשָׁא. וּתְמִיהַּ אֲנָא הֵיךְ רַב הוֹשַׁעְיָה צְרִיכָה לֵיהּ. וְלָמָּה לֹא יְלִיף לָהּ מִן הָדָא דְּרִבִּי בָּא בַּר מָמָל. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. הַמְשַׁלְשֵׁל דְּפָנוֹת מִלְמַעְלָן לְמַטָּן. אִם גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ שְׁלשָׁה טְפָחִים פְּסוּלָה. וְאָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. בְּשֶׁאֵינוֹ יוֹשֵׁב וְאוֹכֵל בְּצִילָּן שֶׁלְדַּפְנוֹת. אֲבָל אִם הָיָה יוֹשֵׁב וְאוֹכֵל בְּצִילָּן שֶׁלְדַּפְנוֹת כְּשֵׁירָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. לֵית הָדָא דְּרִבִּי בָּא בַּר מָמָל אוּלְפָּן. מִן מַתְנִיתָן יְלִיף לָהּ רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. כְּצוֹצְטְרָא שֶׁהִיא לְמַעְלָה מִן הַיָּם אֵין מְמַלְאִין הֵימֶינָּה בַשַּׁבָּת אֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּ לָהּ מְחִיצָה גְבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים בֵּין מִלְמַעְלָן בֵּין מִלְמַטָּן. וְאָמַר רִבִּי זְעוּרָה רַב יְהוּדָה בְשֵׁם רַב. וְהִיא שֶׁתְּהֵא מְחִיצָה מְשׁוּקַעַת בַּמַּיִם כִּמְלוֹאוֹ שֶׁלְדְּלִי. וְלֹא דַמְייָא. יַם כַּרְמְלִית הִיא. אֵינָהּ לֹא רְשׁוּת הַיָּחִיד וְלֹא רְשׁוּת הָרַבִּים. בְּרַם הָכָא הַתּוֹרָה אָֽמְרָה בַּסּוּכּוֹת תֵּֽשְׁב֖וּ. מִקַּרְקַע סוּכָּה אַתְּ מוֹדֵד עֶשְׂרִים אַמָּה.
Traduction
. R. Oshia demanda: si (dans une Suka dépassant 20 coudées de hauteur) on apporte une planche de traverse, que l’on place (en partie) au-dessus du tronçon d’une colonne de milieu, il sera évident qu’en mesurant à partir du point où la planche porte sur le vide, la mesure dépassera 20 coudées; mais en mesurant jusqu’au dit tronçon, on n’atteint pas cette mesure. Or, comment cette partie qui dépasse est-elle considérée? Rend-elle l’ensemble impropre à titre d’air inapte, ou de couverture impropre au service légal? Car, pour l’air seul, l’inaptitude a déjà lieu à une distance de 3 palmes; mais, pour la toiture, elle a lieu à 4 coudées. A ce propos, ajoute R. Yossé b. R. Aboun au nom de Hiskia, il n’a été dit qu’une toiture de Suka devient impropre dans de telles conditions, qu’en raison de la mesure de 4 coudées justes rendant la Suka valable (l’excédant seul sera une cause de défaut). Je m’étonne donc, dit R. Meisha, de ce que R. Oshia a émis des doutes sur le genre d’inaptitude résultant de la susdite planche. Pourquoi ne pas résoudre ce point douteux d’après ce qu’a dit R. Aba b. Mamal? Or, il a été enseigné ailleurs (§ 10): ''Lorsqu’on échelonne les parois (le côté) d’une Suka du haut en bas, s’il y a plus de 3 palmes d’écart du sol, elle est impropre.'' Sur quoi, R. Aba b. Mamal ajoute que l’inaptitude est maintenue lorsqu’on ne s’asseoit pas pour manger à l’ombre des murs clos, mais presqu’à terre, vis-à-vis de la partie ouverte; mais si l’on s’asseoit en face de la partie close, le tout est valable (et l’ouverture est annulée). Pourquoi donc R. Oshia a-t-il des doutes et ne compare-t-il pas à ce cas celui de la planche posée à part sur un tronçon de colonne? —C’est que, répond R. Yossa, l’opinion de R. Aba b. Mamal n’est pas une règle énoncée directement (et pouvant à son tour être appliquée à un autre fait), puisque R. Aba b. Mamal la tire déjà d’une autre Mishnâ, de ce qu’il est dit ailleurs (7)J. traitŽ (Eruvin 8, 9).: ''D’un balcon exwsthr qui se trouve situé au-dessus d’un cours d’eau, il n’est pas permis le samedi de descendre le seau pour le remonter de là rempli d’eau (un tel transport d’une propriété à l’autre est interdit en ce jour), à moins d’avoir érigé une clôture haute de dix palmes, soit d’en haut (près du balcon), soit d’en bas (près de l’eau),'' de façon à englober l’intervalle vide. Toutefois, ajoute à ce sujet R. Zeira ou R. Juda au nom de Rav, il faut que cette clôture s’enfonce dans l’eau au moins de la profondeur du seau (4 p.) pour y constituer un domaine privé, analogue au dit balcon. Cependant, on ne peut pas lui comparer le cas de la Suka: le domaine occupé par l’eau est tenu pour un intérmediaire, qui n’est ni une propriété privée, ni une voie publique; tandis qu’ici la Loi a dit: Vous habiterez sous des tentes (ib.); et comme il s’agit de s’asseoir, il faudra mesurer à partir du sol les 20 coudées, dont le total rend la Suka impropre (sans tenir compte de la façon de s’asseoir pour annuler l’espace resté vide).
Pnei Moshe non traduit
רב הושעיא בעי. היתה הסוכה גבוה מכ' אמה והביא נסר שכשר לסכך בו ונתנו למקצת הנסר על גבי חולייא של עמוד שבנה עמוד גבוה עשרה ונתון על החולייא אחת ומקצת הנסר נמשך להלן מחוץ של אותה חולייא של העמוד וא''כ מילתא דפשיטא היא וכלומר שברור הוא הדבר לפנינו שאם ימוד מן הנסר הנמשך לחוץ מאותה חולייא של העמוד יש כאן עשרים עמה עד תחתיתה של הסוכה ואותו נסר הנמשך הוא למעלה מעשרים ואם ימוד מן הקרקע והיינו מאותה הקרקע של חוליית העמוד אין כאן עשרים אמה שהרי אותה החולייא של העמוד מיעטתה לגובה עשרים והשתא הבעיא היא מה את עביד לה לאותו מקצת הנסר הנמשך חוץ להחולייא אם דינו כאויר פסול או כסכך פסול את עביד ליה וכדמפרש ואזיל דאם תעבדיניה לאותו הנסר שהוא למעלה מעשרים כאויר הפוסל בסוכה א''כ דינו כדין האויר הפוסל בסוכה אם יש בו שלשה טפחים ואם תעבדיניה כסכך פסול וא''כ למ''ד שאין הסכך הפסול אלא בד' אמות האי נמי בד' אמות היא שפוסל ומהו:
ר' יוסה בר' בון וכו'. אגב דאיירי בסכך פסול מייתי הא דחזקיה דקאמר טעמא מפני מה אמרו וכו' שלא בא אלא להיתירא של סוכה כלומר שלא בא הסכך פסול לפסול אלא לפי שיעור היתירא של סוכה דקסבר כמ''ד שיעור הכשר סוכה בד' אמות שיעור הכשירה כך שיעור פסולה:
ותמיה אנא היך רב הושעיה צריכה ליה. תמיהני אמאי מספקא ליה רב הושעיה אי מחשבת ליה להאי נסר הנמשך להלן כאויר ופוסל בשלשה או כסכך פסול ופוסל בד' אמות ולמה לא יליף לה להאי דינא מן הדא דר' בא בר ממל דלקמיה:
דתלינן תמן. לקמן בפרקין המשלשל דפנות מלמעלן למטן שהתחיל לארוג הדופן אצל הסכך ואורג ובא כלפי מטה אם גבוה מן הארץ ג''ט במקום שיכול הגדי להזדקר בבת ראש פסולה ואמר ר' בא בר ממל לא שנו דפסולה אלא בשאינו יושב ואוכל בצילן של דפנות כלומר שאינו יושב ואוכל במקום שהדפנות סתומים אלא שהוא יושב כנגד מקום הפתוח מלמטה אבל אם היה יושב ואוכל כנגד המקום שהדפנות סתומים כשירה שאף על פי שלמטה פתוח הוא כשירה דאמרי' גוד אחית והשתא נמי הוי ליה לרב הושעיה למיפשט למיבעיא דידיה דמכיון דאיכא בהאי עמוד שיעור הכשר סוכה אמרי' נמי גוד אסיק כעין דהתם דאמרי' גוד אחית וא''כ אם הוא יושב ואיכל במקום שמיעט העמוד מגובה עשרים יצא דבמקום הזה הסוכה היא כשירה ובמקום דליכא אותו המיעוט פסולה והויא כעין הא דר' בא בר ממל ומאי קא מיבעיא ליה לרב הושעיה:
אמר ר' יוסה לית הדא דר' בא בר ממל אולפן. כלומר לאו מילתא היא כלל ולא סמכינן עלה דעיקר מילתא דר' בא בר ממל ומהיכן הוא דיליף לומר כן פריכא היא כדלקמן וא''כ אין ללמוד מדבריו בענין זה:
מן מתני' יליף לה ר' בא בר ממל. כלומר דהא חזינן דר' בא בר ממל יליף למילתיה כאן בסוכה ממתני' דעירובין דתנינן תמן בפ''ח בהלכה ח' כצוצטרא שהיא למעלה מן הים זהו דף היוצא מכותל רשות היחיד ובולט ע''ג המים ויש בו נקב שממלאין מים דרך אותו הנקב אין ממלאין הימנה בשבת דהוי מכרמלית לרשות היחיד אא''כ עשו לה מחיצה גבוה עשרה טפחים בין מלמעלה שעשה המחיצה בגזוזטרא עצמה תחתיה וסביב הנקב כנגד המים דאמרי' גוד אחית כאילו המחיצה יורדת ונוגעת עד המים ובין מלמטה שעשה המחיצה סמוך למים כנגד הנקב שבגזוזטרא וסביב מקום הנקב כעין כוורת דאמרי' גוד אסיק מחיצתא:
ואמר ר' זעירה וכו'. האי מילתא לא איצטריך למייתי הכא אלא איידי דגריס התם הא דרבי זעירא על המתני' שם דסבירא ליה שאם עשה מחיצה זו צריך שתהא משוקעת במים כמלא דלי ומשום שהדלי הולך למקום שאין מחיצה עליו ואם המחיצה משוקעת במים כמלא דלי תו לא חיישי' שיעבור תחת המחיצה במים להצד שחוץ להמחיצ' לפי שהדלי אינו עובר כל כך ונקטינן מיהת מהאי מתני' דאמרי' גוד אסיק וגוד אחית ואף על פי שאין המחיצות ניכרות ומשם למד ר' בא בר ממל לומר גם כן בהאי מתני' דהמשלשל דפנות כדאמר לעיל וכדפרישית והשתא אמרת נמי דמצי רבי הושעיה למיפשט להבעיא דידיה ולומר גוד אסיק ואם כן אם הוא יושב ואוכל במקום שמיעט העמוד מגובה עשרים שפיר דמי וכדאמרן:
ולא דמיא. אסיקי' מילתיה דר' יוסי היא דא''ל לר' מישא דמתמה אמאי לא יליף לה מן הדא דר' בא בר ממל והא לא דמיא כלל דין דסוכה להאי דינא דמתני' דעירובין דהתם ים כרמלית היא ואינה לא רשות היחיד ולא רשות הרבים אלא מדרבנן בעלמא היא ואקילו בה רבנן דהם אמרו והם אמרו אבל הכא אמרה התורה בסוכות וגו' ומקרקע הסוכה כולה את מודד עשרים אמה ואם הסוכה היא גבוהה מעשרים אמה פסולה ולא מהני מקום מיעוט העמוד להכשיר ביושב ואוכל שם ומשום דבכה''ג לא אמרינן גוד אסיק דבעינן מחיצות הניכרות וליכא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source